אודות קדם כנס

אֲנַחְנוּ מְבִינִים מַהוּ בַּיִת

מִבְּלִי שֶׁמִּישֶׁהוּ יִטְרַח

לְהַסְבִּיר לָנוּ.

 

הַבַּיִת מַרְאֶה לָנוּ (כְּמוֹ צֵל הַנָּע

לְיַד קִיר) אֵת מַשְׁמָעוּתוֹ.

 

אִם תֹּאמְרִי לִי, יֵשׁ מָקוֹם מְרַגֵּשׁ בְּתוֹךְ הַשָּׂפָה

לְמִלָּה אַחַת בִּלְבַד - יֹפִי

הִיא הַמִלָּה.

 

(ישראל אלירז, בתוך: איך להיכנס אל חדר ממנו לא יצאת מעולם)

 

בית, מילה קצרה, בת שלוש אותיות המקפלת בתוכה מגוון כל כך רחב של משמעויות. כשאנחנו משתמשים.ות במילה הזאת, נראה כל כך ברור שכולם מבינים במה מדובר, שבית זה דבר כל כך בסיסי, קצת כמו לחם, או מים.

אולם אין ספק כי למושג הבית יש משמעויות רבות, החל מהמבנה הפיזי, דרך חוויית הבית והמשפחה וכלה בבית כעמדה פנימית. אין ספק גם כי מושג הבית טעון אצל כל אחד ואחת מאיתנו בריחות ובצבעים שונים, בחוויות רגשיות מגוונות, בתחושות גופניות אחרות, ובאסוציאציות רבות ושונות.

​

כפסיכולוגים.ות חינוכיים.ות, שוב ושוב אנחנו מנסים.ות להסביר את המובן-לכאורה; שוב ושוב אנחנו נכנסים.ות לחדרים מהם לא יצאנו מעולם; שוב ושוב אנחנו נעים.ות כמו צללים על הקיר ומחפשים.ות משמעויות.

בקדם הכנס נתבונן במבט מחודש על מושג הבית, שהוא לעיתים מוכר ויומיומי (כמו נעלי בית), לעיתים אוניברסלי וסימבולי (כמו בית בובות בחדר הטיפולים), לעיתים מובן מאליו ואף שחוק (כמו האווירה ה"ביתית" במודעות הדרושים), ולעיתים מתעתע ואף מפחיד (כמו בית רדוף רוחות בפארק שעשועים). ננסה לחקור את מוטיב הבית בהקשר של הפסיכולוגיה החינוכית על ידי הפניית המבט לחלקים שלעיתים אנחנו פוסחים.ות עליהם, או שעיננו כבר עיוורת להם, ולשאול מדיסציפלינות ותחומי דעת שונים כדי לגוון ולהעשיר את המבט המקצועי שלנו על רעיונות מרכזיים של שייכות, זרות, מוגנות וזהות בחוויה האנושית ובעבודה הפסיכולוגית-חינוכית.